פוריות האישה
דף הבית >> פוריות >> פוריות האישה
פוריות האישה
 

מערכת הרבייה של האישה
 
1. השחלה ותהליך הביוץ

הביציות הולכות ופוחתות בשחלות
השחלות הן מקור יצור הביציות של האישה. כל אישה נולדת עם מספר קבוע של ביציות, כ- 1- 2 מליון. למעשה, כבר בחודש השביעי להריון יש לעובר ממין נקבה כ- 6 מליון ביציות. עד הלידה נעלמות כ- 80% מהביציות ועד השלב של בגרות מינית נשארות כ- 400 אלף בלבד. לכאורה נראה שמספר כזה מספיק לכמה גלגולי חיים, אך למעשה עד שאישה מגיעה לגיל 50 – 51 לא נשארות בגופה ביציות כלל, ואז מתרחשת הפסקת הוסת. בין ההגעה לבגרות המינית ועד להפסקת הוסת אישה מבייצת בממוצע כ- 400 פעם, אולם בכל חודש של ביוץ יעלמו כמה אלפי ביציות. תהליך זה דומה למרוץ, שבו רבות מתחילות לרוץ, אבל רק אחת תגיע לקו הסיום – זו הביצית שמבייצת וכל השאר נעלמות בדרך.
 
הקשר בין מחזור סדיר לביוץ
הסוגיה הראשונה בנושא פריון נוגעת לביוץ. ניתן לומר כי, לאישה בעלת מחזורי וסת סדירים, יש סיכוי של 95% שאכן יתרחש ביוץ. במקרים שהאישה סובלת מוסת לא סדירה, המתרחשת פעם בחודשיים-שלושה, מרבית הסיכויים שהיא אינה מבייצת.
 
כיצד מתרחש מעגל הביוץ ?
מעגל הביוץ של האישה מתחיל בגיוס של זקיק. השחלה, היא האיבר שאחראי לביוץ. בתוך השחלה, קיימים מאות זקיקים בשלב ראשוני. צמיחת הזקיקים הללו מתרחשת עם סופו של המחזור הקודם באופן ספונטני, על ידי גורם ביולוגי שלא עותר עד כה. רק בהמשך הזקיקים מקבלים את היכולת להגיב לבלוטה קטנה במוח שנקראת "בלוטת יותרת המוח". בלוטה זו בעלת תפקיד מרכזי בסיפור שלנו, היא גורמת להפרשת הורמונים, הגונדוטרופינים: הורמון מגרה זקיק (FSH) והורמון הביוץ (LH). הורמונים אלה מעודדים את הזקיקים להתפתח. הגונדוטרופינים מבקרים כבפעולת שרשרת את ייצור קבוצת ההורמונים השניה – ההורמונים הסטרואידיאליים. ההורמונים הסטרואידיאליים - אסטרוגן ופרוגסטרון משפיעים על רירית הרחם, והפרשתם גורמת להכנת הרירית להשרשת העובר. בתהליך טבעי כאשר הזקיקים גדלים, זקיק בודד הופך לדומיננטי (הזקיק בעל יכולת התגובה הרבה ביותר להורמון מגרה הזקיק). בעוד הזקיק הדומיננטי מתפתח, יתר הזקיקים מפסיקים את התהליך ונעלמים. ביום 14-13 למחזור (במחזור של 28 יום), לאחר התחלת מחזור הוסת, הזקיק הדומיננטי מוכן לשחרר את הביצית שבתוכו. תהליך זה הינו הביוץ. בהשפעת הורמון ה- LH המופרש מבלוטת יותרת המוח, מתפקע הזקיק ומשחרר את הביצית אל מחוץ לשחלה. הביצית נאספת ע"י החצוצרה, ושם ממתינה בסבלנות עד יממה שתא זרע יגיע להפרותה.
 
2. המחזור החודשי
המחזור החודשי מתחלק לשני חלקים: חציו הראשון, נקרא "השלב הזקיקי". תקופה זו מתחילה בדימום הווסת ומסתיימת עד ליום ה- 14 (במחזור של 28 יום). בשלב זה  מגיע הזקיק הדומיננטי לבשלות ומוכן לשחרר את הביצית באמצע המחזור ביום ה-14 לערך.  אורכה של תקופה זו משתנה והיא נעה בין 7 – 14 ימים.
חלקו השני של מחזור הוסת, נקרא "שלב ההצהבה". תקופה זו נמשכת 14 יום ואורכה קבוע בדרך כלל. בשלב זה משחרר הזקיק את הביצית, שנקראת "גופיף צהוב". הגופיף הצהוב מפריש את הורמון הפרוגסטרון שיחד עם הורמון האסטרוגן אחראיים על הכנת רירית הרחם לקליטת העובר. הפרוגסטרון במקביל אחראי בעת הריון – להמשיך ולתמוך בהריון הצעיר עד להשלמת צמיחת השלייה ורכישת היכולת העצמאית שלה להפרשתם של ההורמונים הסטרואידליים (אסטרוגן ופרוגסטרון).
כשבועיים לאחר הביוץ, ביום ה-28 למחזור, במקרה שאין הריון מפסיק הגופיף הצהוב את יצור הפרוגסטרון. כתוצאה מכך נושרת רירית הרחם, הגורמת להופעת הוסת. במידה והייתה הפריה, שלית העובר מפרישה את הורמון ההריון: גונדוטרופין כוריוני (HCG), הממשיך את התמיכה בגופיף הצהוב השומר על קיומו התקין של ההריון והתפתחותו בחלל הרחם. עם הפרית הביצית, היא מתחילה לנוע לכיוון הרחם. המסע נמשך כ- 3 – 4 ימים. בזמן זה העובר (או הזיגוטה) מתחלק מספר פעמים עד הגיעו לחלל הרחם. העובר משתרש ברירית הרחם לאחר 3 ימים נוספים. כשבועיים לאחר הביוץ ניתן לאבחן היריון בבדיקת דם. את שק הריון ברחם ניתן לאבחן באמצעות אולטראסאונד כבר כ- 3 שבועות לאחר הוסת (שבוע 5 להריון), ולצפות בדופק העוברי בשבוע 6, שהוא 4 שבועות לאחר הביוץ.
 
3. השפעת הגיל
אי-אפשר לדון באי-פוריות מבלי להזכיר את השפעות הגיל על הפוריות או על איכות הביציות. נשים רבות דוחות את הכניסה להיריון לשנות ה- 30 המאוחרות או שנות ה- 40 שלהן. תופעה זו הביאה לעלייה משמעותית באי-פריון בשל "גורם הגיל". מחקרים רבים, מראים ירידה משמעותית בשיעורי ההיריון בקרב נשים בסוף שנות השלושים שלהן, בדומה נמצאה ירידה בשיעורי הצלחה של טיפולי פוריות, כולל הפרית מבחנה (IVF). הסיבה העיקרית לתופעה נעוצה בעובדה שקימת ירידה באיכות הביציות עם הגיל. פירושו של דבר, הסיכוי להריון יורד ככול שגיל האישה עולה.
בנוסף שיעור ההפלות המקודמות עולה, עם העלייה בגיל.

במקביל, גם הסיכון למומים גנטיים (כרומוזומליים) בקרב ילדים שנולדו לנשים מבוגרות עולה. זו הסיבה שממליצים לנשים מעל גיל 35 לבצע בדיקת מי שפיר משבוע 18 להיריון ולנשים מגיל 45 ומעלה המעוניינות להרות לפנות לקבלת תרומת ביצית.

 
אי פוריות

הגדרה
אי פוריות מוגדרת, רק לאחר 12 חודשים בהם נעשו ניסיונות להרות, אשר כשלו. שיעור ההריונות לאחר חודש אחד של ניסיון הינו כ 25%, לאחר 3 חודשים הינו כ 50% ולאחר שנה כ 85%.
 
הסיבות לאי פוריות
אי פוריות הינה בעיה רפואית המתייחס לאחד מבני הזוג או לשניהם. כ 40% מהזוגות סובלים מאי פוריות שמקורה באישה, כ 40% נוספים סובלים מאי פוריות שמקורה בגבר וכ 20% הנותרים בעיית אי הפוריות הינה משולבת. המצב אשר בו לא נמצאה הסיבה לאי הפוריות מוגדר כאי פוריות בלתי מוסברת.

אי פוריות מסיבה הורמונאלית
ביוץ לא סדיר מהווה כ 40% מהסיבות לאי פוריות בקרב נשים וכ- 25% מכלל מקרי האי פוריות. אם כך, הבירור הרפואי יתחיל באיסוף מידע לגבי אופי מחזור הוסת של האישה. קימות מספר בדיקות לאיתור תהליך ביוצי תקין.
 
בדיקות לאיתור הביוץ:

א. היסטוריה רפואית
ברור מדוקדק של סדירות מחזור היא אחת הבדיקות הטובות ביותר לניבוי ביוץ. היסטוריה של וסת סדירה, מחזורית וצפויה מצביעה על קיום ביוץ בקרב 95% מהנשים. במקרים שאכן מחזורי הוסת סדירים, אין צורך למעשה לבצע בדיקות נוספות.
 
ב. טמפרטורת גוף בסיסית
מדידת טמפרטורת הגוף במשך חודש הינה אמצעי זמין, פשוט ולא חודרני להערכת קיומו של ביוץ. מדידה בשעות הבוקר של טמפרטורת הגוף, מגלה עלייה של כחצי מעלה (ºC0.5), הנובעת מהפרשת פרוגסטרון מהזקיק לאחר הביוץ. אם אין ביוץ, נשארת טמפרטורת הגוף ללא שינוי. חשוב להדגיש, גם במקרים בהם לא נצפתה עלית חום בסיסית, עדיין ניתן לאבחן ביוץ באמצעי חלופי. לעומת זאת גם במקרים שבהם כן נתגלתה  עלית חום בסיסי, הדבר לא מעיד בהכרח שקיים ביוץ (כ 15-5%).
 
ג. הורמון הפרוגסטרון
הורמון הפרוגסטרון בעל תפקיד מרכזי במהלך המחזור, לכן ממנו ניתן ללמוד ולנבא את מועד הביוץ. ניתן למדוד את רמת ההורמון בבדיקת דם המבוצעת בחלקו השני של מחזור הוסת, ימים 23-21. בקרב נשים שמביצות תהיה רמת ההורמון בדרך כלל גבוהה מ- 10 ננומול/100 סמ"ק.
 
ד. בדיקת אולטראסאונד
בדיקת אולטראסאונד גם כן יכולה לסייע לאיתור הביוץ, ע"י מדידת גודל הזקיקים. בבדיקת אולטראסאונד ניתן לאבחן זקיק (המכיל נוזל צלול) בקוטר של כ- 20 מ"מ בימים 14-12 למחזור ולאחר מספר שעות נוכחות נוזל באגן (חלל הדוגלס). בדיקה שבה מתגלים הסימנים הללו, מהווה הוכחה לקיומו של ביוץ תקין.
 
ה. ביופסיה של רירית הרחם
רירית הרחם משתנה במהלך המחזור, כתוצאה משינויים ברמות ההורמונים הסטרואידליים (אסטרוגן ופרוגסטרון), לכן ניתן ללמוד על הביוץ מביופסיה של רירית הרחם. הבדיקה המבוצעת בימים 23-21 למחזור מאפשרת זיהוי השפעת הפרוגסטרון (ההורמון הדומיננטי בשלב זה) על הרירית. הבדיקה מתבצעת באמצעות בדיקת פיפל. בבדיקה זו מוחדרת קשית דקיקה דרך צוואר הרחם לחלל הרחם, ומאפשרת לשאוב דגימת רירית של הרחם. דגימה זו כמובן נשלחת לאבחון במעבדה.  
 
הפרעות ביוץ:

העדר ביוץ מהווה את הסיבה העיקרית לאי פריון בקרב נשים, כ- 40% מהנשים הסובלות מאי פריון סובלות מהפרעות ביוץ. תסמונת השחלות הפוליציסטיות(PCOS) הינה הסיבה השכיחה ביותר להפרעות ביוץ, ומהווה כ 80% מכלל הסיבות להפרעות ביוץ. קיימות גם סיבות נוספות העלולות לגרום להפרעות ביוץ, כגון: הפרעות בבלוטת התריס, הפרשת יתר של הורמון הפרולקטין, פעילות יתר של בלוטת יותרת הכליה ועוד.
 
א. תסמונת השחלות הפוליציסטיות(PCOS)
תסמונת השחלות הפוליציסטיות הינה ההפרעה ההורמונלית השכיחה ביותר בגיל הפריון כ- 7-4% מהנשים בגיל הפוריות סובלות מהפרעה זו. התסמונת נובעת מתפקוד שחלתי לא תקין, המתבטא בביוץ לא סדיר או העדר ביוץ כלל, עודף פעילות הורמונאלית אנדרוגנית (לדוגמה, טסטוסטרון) העשוי להתבטא בשיעור יתר, אקנה ו/או נשירת שיער. בנוסף השחלות בעלות מראה פוליציסטי אופייני , אשר ניתן לאיבחון בבדיקת אולטראסאונד.
בנוסף לבעיות פוריות, אצל נשים הסובלות משחלות פוליצסטיות קיימת  נטייה לתחלואה בתחום ההורמונאלי, ולבעיות בחילוף החומרים (מטבוליזם), בעיקר בעיות שמקורן בשומנים בסוכרים ובתהליכים דלקתיים. בעיות רפואיות בתחום זה, משפיעות לרוב על מצבה הבריאותי של האישה, לאורך חייה. ההפרעה המטבולית באה לידי ביטוי בתנגודת לאינסולין ועודף סוכר, יתר לחץ דם, הפרעה בשומני הדם (דיסליפידמיה), משקל יתר והשמנה. כול אלה מגבירים את הסיכון לחלות בסכרת הריונית, סוכרת בלתי תלויה באינסולין ומחלות לב וכלי דם.
חשוב מאוד לאבחן מוקדם ככול האפשר נשים הסובלות מהתסמונת, כדי לאפשר התערבות וטיפול רפואי נרחב. כך ניתן למנוע  תחלואה לטווח הקצר, הבינוני והארוך.
 
ב.הפרעות הורמונאליות נוספות
תת או יתר פעילות של הורמוניבלוטת התריסמהווה סיבה אפשרית לפגיעה בתהליך הביוץ. ההפרעה הנ"ל שכיחה בדרך כלל באותם מקרים אשר בהן קיים חוסר איזון הורמונאלי משמעותי הפוגע גם במערכות אחרות של הגוף. המחלות השכיחות ביותר בגיל הפוריות הינן מחלת השימוטו (תת פעילות) ומחלת גרייבס (יתר פעילות). ההפרעות הנלוות עשויות להיות הפרעה בקצב הלב (דופק איטי או מהיר), שינוי באופי הפעילות הגופנית (עייפות או עודף מרץ), שינוי בהרגלי היציאות (עצירות או שילשול), חום הגוף (תחושת קור או חום) ובדרך כלל שינו במשקל הגוף (השמנה או ירידה).
הפרעה נוספת הינה יצור יתר של ההורמון הפרולקטין, היפרפרולקטינמיה. הורמון הפרולקטין מופרש מבלוטת יותרת המוח ואחראי על יצור החלב לאחר הלידה. יצור יתר של ההורמון במרבית המקרים הינו תוצאה של גידול שפיר בבלוטה, הנקרא, אדנומה. במידה וגודלו < 10 מ"מ הינו מוגדר מיקרואדנומה ובמידה וגודלו ≥ 10 מ"מ הינו מוגדר מקרואדנומה. במקרים מסוימים הבלוטה המוגדלת עשויה לגרום לכאבי ראש ואף הפרעות בשדה הראיה. האבחנה מתבצעת באמצעות בדיקות הדמיה: CTאו MRI. הפרשה מוגברת של ההורמון גורמת לביוץ לא סדיר ואף הפלות מקדמות.
 
תת משקל גופני ואנורקסיה, עודף פעילות גופנית או מתח נפשי ניכר
אלו הפרעות אנדוקריניות שכיחות הפוגעות בתהליך הביוץ. ההפרעה לביוץ נגרמת מהעדר ויסות של הבקרה ההורמונאלית במוח וכתוצאה מכך, העדר יצור תקין של הורמון הזקיק ו/או הביוץ.הפרעות נדירות אחרות בתהליך הביוץ הינן יצור עודף של הורמונים אנדרוגניים בבלוטת יותרת הכליה (אדרנל), אדרנל היפרפלזיה ומחלת קושינג.
 
ג. ירידה בתפקוד השחלתי
ירידה בתפקוד השחלתי חייבים להזכיר שוב, אפשר להצטרף לקריאה בכול נקודה. בדרך כלל מתרחשת עם עלית הגיל ומשמעותית יורדת לאחר גיל 36. ירידה בתפקוד השחלתי עשויה להיגרם גם מהסיבות הבאות: ניתוחי שחלה קודמים, הדבקיות אגניות, ציסטות שחלתיות וגידולים שפירים או ממאירים, אנדומטריוזיס, טיפולים כימותרפיים והקרנות לאגן. הערכה של תפקוד השחלה במצבים הללו מתבצעת על ידי תבחינים הורמונאליים: רמת הורמון הזקיק ((FSHורמת האסטרוגן ביום השלישי של הוסת. שיטות נוספות הינן מחקריות בלבד ואינן נמצאות בשימוש רפואי יום יומי (רמת ההורמון אינהיבין בתא או ההורמון האנטי מולריאני). במקרים מסוימים ניתן לבצע גם תבחינים דינאמיים הבודקים את תפקוד השחלה לאחר גירוי הורמונאלי (איקקלומין או גונדוטרופינים).
 
 
אי פוריות מסיבה מכאנית
מערכת פוריות תקינה כוללת את הנרתיק, צוואר הרחם, הרחם, שתי חצוצרות ושתי שחלות. תפקיד הנרתיק בהפריה הוא להכיל את תאי הזרע. הנרתיק הינו איבר חומצי ולכן תאי הזרע לא יכולים לשרוד בו לאורך זמן. למעשה, הזרע נפלט בתוך נוזל הזרמה, שהינו בסיסי המגן עליו בשהותו הקצרה בנרתיק. כאשר הזרע נפלט בנרתיק, הוא מתחיל לנוע לכיוון צוואר הרחם. כמה שניות עד כמה דקות מרגע הפליטה, מגיע חלק גדול של תאי הזרע  לצוואר הרחם. צוואר הרחם משמש כ"שוער". הוא מרופד בשכבה מיוחדת של תאים שמפרישים את "ריר צוואר הרחם". אותו ריר, באיכות ובהרכב הנכונים, יסייע לזרע לנוע בתעלת צוואר הרחם. באמצע מחזור הוסת, קרי, בביוץ מופרש ריר דליל ושקוף בכמות רבה המאפשר תנועה זו. אצל חלק מהנשים, בשל מצבים שונים הפוגעים בהפרשת הריר הצווארי לדוגמה, לאחר טיפולים בצוואר הרחם או השפעת תרופות אנטי אסטרוגניות, הופך הריר לסמיך ולכן נפגעת חדירות הזרע.
צוואר הרחם ממלא תפקיד חשוב גם כמקום האגירה של תאי הזרע. יש בו גומחות שאליהן יכולים תאי זרע להיכנס ולשהות מספר שעות. תאי זרע אחרים ממשיכים קדימה לחלל הרחם  ולכיוון החצוצרות. הזרע אמור להגיע לביצית שנאספה לחצוצרה. מיליוני זרעים מגיעים לנרתיק האישה בזמן המשגל, אבל רק חלק קטן מהם יגיע לקרבת הביצית. הרוב חדל להתקיים עוד בנרתיק. רק כמה דקות נדרשות לזרע להגיע לחצוצרות ומתוך המיליון שהגיעו לנרתיק, רק כמה אלפים יגיעו קרוב לביצית וינסו להפרות אותה.
כל פגיעה לאורך "מסלול ההפריה" (נרתיק, צוואר הרחם, הרחם, חצוצרות) עשוי לגרום לאי פריון מכני:
  • הנרתיק: וגינזמוס
  • צואר הרחם: קוניזציה, טיפול באיקקלומין
  • חלל הרחם: שרירנים, פוליפים, הדבקיות, מומים מולדים (מחיצה)
  • חצוצרות: זיהומים, אנדומטריוזיס, ניתוחי אגן ובטן (לדוגמא ניתוח תוספתן)
 
אנדומטריוזיס
אנדומטריוזיס נוצרת כתוצאה מהשתרשות של רקמת רירית הרחם מחוץ לרחם במקומות שונים על פני האגן, הרחם, שלפוחית השתן, מעיים ולעיתים רחוקות אף במוח או בריאה. שכיחותה של המחלה הינה כ 12-8% מהנשים בגיל הפוריות ועד כ 25-20% מהמטופלות הסובלות מאי פריון מכני. הבסיס להופעתה של המחלה אינו ידוע דיו. התיאוריה העיקרית הינה כי אנדומטריאוזיס נוצרת  בשל זרימה הפוכה של רקמת רירית הרחם בזמן הוסת לחלל הבטן. תיאוריות נוספות הינן הפרעה במערכת החיסון ו/או השתנות תאית של רקמת הכיסוי של תאי האגן. המחלה עשויה לגרום לכאבי אגן כרוניים, כאבי מחזור או/ו אי פריון מכני.
אי הפריון המכאני נגרם כתוצאה מהתהליך הדלקתי הכרוני המתרחש בעקבות המחזור כל חודש. תהליך הריפוי החודשי גורם בעקבותיו להיווצרות הדבקיות באגן, בין החצוצרה להשחלה, לאברי האגן האחרים ודופן הבטן. סיבות נוספות לאי פריון בנשים עם אנדומטריוזיס הינן הפרעה של מערכת החיסון וכתוצאה מכך פגיעה בתאי הזרע, הביצית והעובר.
המחלה מאובחנת באמצעות לפרוסקופיה (קישור) בה מזהים את הנגעים ודגימה מהם נשלחת לבדיקה פתולוגית. גורמים מחשידים לקיומה הינם כאבי מחזור, כאבים בשעת קיום יחסי מין (בחדירה עמוקה), ציסטות אופיניות בבדיקת אולטראסאונד (אנדומטריומות) וערכים מוגברים בבדיקת דם של הסמן 125-CA.
 
 
שרירנים (מיומות)

"מיומה" או שרירן הינה גידול שריר שפיר של שריר הרחם. לעתים קיים שרירן בודד ולעתים יש כמה. המיומות משתנות בגודלן ונמצאות במקומות שונים: תחת רירית הרחם - שרירן תת-רירי, בתוך דופן הרחם – שרירן תוך דופני או על פניו בחלקו החיצון – שרירן תת סירוזי. בהתאם לגודלן ומיקומן של השרירנים הן עלולות לגרום לכאבים, לדימומים חזקים ובלתי סדירים, לאי פריון והפלות חוזרות, ואף ללידות מוקדמות. במרבית המקרים השרירנים אינם פוגעים ביכולת להרות, למעט כאשר מיקומן הינו תת רירי או במקרים בהן השרירן התוך דופני גדול מ 4-5 ס"מ.
 
א. בדיקות אבחנתיות לזיהוי סיבות מכאניות לאי-פוריות
 
1. צילום רחם
בבדיקה זו משתמש המומחה בקטטר כדי להזריק חומר אטום לקרינת רנטגן (יוד) דרך צוואר הרחם. הנוזל עובר דרך צוואר הרחם אל חלל הרחם ומשם ממשיך דרך החצוצרות אל חלל האגן. במקום שבו הנוזל לא עובר, ניתן לזהות את החסימה. הבדיקה מבוצעת מספר ימים לאחר תום הוסת ולפני מועד הביוץ המשוער. מרבית הנשים מדווחות כי הבדיקה איננה נעימה עד כואבת. בבדיקה זו ניתן לאתר חסימה בחצוצרות. כמו כן, מצבים פתולוגיים בחלל הרחם: שרירנים, פוליפים, הדבקיות, ומומים מולדים (מחיצה ורחם דו קרני).
 
2. היסטרוסקופיה
היסטרוסקופיה היא הליך המאפשר לרופא לבדוק את תקינותם של תעלת צוואר הרחם, חלל הרחם ופתחי החצוצרות. הבדיקה נעשית על ידי הסתכלות ישירה באמצעי ראיה אופטי. הבדיקה יכולה להתבצע ללא הרדמה באופן אמבולטורי או בהרדמה עם אישפוז. במהלך הפעולה המנתח משתמש בתמיסת נוזל או גז על מנת להרחיב את חלל הרחם ובכך לאפשר תצפית טובה יותר של מבנה הרחם.
 
3. לפרוסקופיה
לפרוסקופיה היא הליך כירורגי שמאפשר לרופא לסקור את איברי האגן. בבדיקה מחדירים טלסקופ זעיר דרך חתך קטן בטבור. הבדיקה מבוצעת בהרדמה כללית. באמצעות הבדיקה ניתן ללמוד על מבנה הרחם, החצוצרות והשחלות. כמו כן, לאבחן פתולוגיות אגניות שונות כגון: הדבקיות, אנדומטריוזיס, ציסטות שחלתיות או שרירנים. כמו כן, ניתן להזריק תמיסת צבע דרך החצוצרות ולזהות חסימות בהן.


מאמר זה נכתב ע"י דר' גבע אלי, מומחה לפוריות והפריה חוץ-גופית.
 
חזרה למעלה


אינטרטק - בניית אתרים